חייגו: 03-6919680
מידע נוסף והרשמה
ליצירת קשר אנא מלאו את הטופס
הבא או חייגו 03-6919680
מונגולים | מאת גדי שילוח
(מרצה – אלכס אפשטיין)

כשיאנוש לא שב מן הציד באחד הימים, לא ייחסנו לכך חשיבות מיוחדת. הרי לא אחת בעבר קרו מקרים דומים, בסופם לרוב חזר הצייד עם שלל יוצא דופן (זכורות לטוב צמד האיילות שמיכיי לכד בשעתו), אך לעתים גם בידיים ריקות, מבוייש. בכל אופן, לאחר שחלפה יממה נוספת בלי אות חיים מיאנוש יצאנו אחי פטר ואני לחפש אחריו. בשל הקור העז והסופה המתקרבת נאלצנו לחזור על עקבותינו לאחר שעות מעטות בלבד.

במהלך הסופה הנשים והילדים תפשו מחסה בכנסייה, וגם כמה מהגברים, ככל שהותיר המקום. מכיוון שפטר ואני עמדנו לשוב לחיפושים מיד כשיתאפשר, נבחרנו לשהות בכנסיה גם כן על מנת לאזור כוחות. יומיים חלפו והסופה שככה, ועדיין לא הגיע כל סימן מיאנוש. אם חוותה אשתו אנה מצוקה כלשהי, ובוודאי שחוותה מצוקה, שמרה על ארשת פנים מכובדת ולא נתנה לה לחלחל אל פני השטח. וזאת על אף שילדיהם הקשו כל הזמן, בוכים מקטן ועד גדול מגעגועים לאביהם, מקהלה שהיתה קורעת גם את ליבו של החזק בגברים.

עם אור ראשון הכנו את סוסינו. כעבור שעה קלה יצאנו לדרך בלווית כלבים, מצויידים לשלשה ימים, אך התכוננו גם לחיפושים ארוכים יותר במידת הצורך.
לחיפוש ולצייד בשלג יתרונות וחסרונות בהשוואה לתנאים אחרים. החסרונות ברורים – הקור, בוהק השלג, בעיקר כשהשמש חשופה, וטשטוש העקבות והריחות. יחד עם זאת על הרקע הלבן קל יותר להבחין בבעלי חיים ובדמויות והצלילים בהירים יותר. כך קרה שבבוקר היום השני לחיפושים הבחנו ממרחק במספר תנים, מתקוטטים ומייללים בקרחת יער מושלגת, מרחק כמה דקות רכיבה מזרחה ממדורתנו. ידענו שמדובר בגוויה. התפללתי בלבי שהגוויה היא של בעל חיים, ויצאנו לבדוק את הממצא עוד לפני שאספנו את ציודנו. הרחקנו את התנים בעזרת הכלבים והשוטים שלנו והתקרבנו. לשמחתנו גילינו נבלה של בעל חיים. לחרדתנו, הגוויה היתה של סוסתו של יאנוש, עמוק בשלג, כשעל גופה פצעי חצים וחרב. למרות התגלית הקשה גם התעודדנו משתי סיבות: האחת, מלבד הסוס לא היתה כל גוויה נוספת בסביבה (אחרת היינו רואים חפירות נוספות של התנים, או שכלבינו היו מאתרים אותה). השניה, מצאנו על הסוס ציוד וכסף. משמע שלא שודדים הם שהרגו את סוס, ואם כך ייתכן שיאנוש לא נרצח. אספנו את ציודו וחזרנו לארוז את חפצינו, מניחים לתנים לרטש את הסוס המת, ומיהרנו חזרה לכפר.

כשהגענו לפאתי הכפר ראינו את אנה ואת בתה הגדולה מקוששות עצים לבערה. הן הבחינו בהתקרבותנו, ופסקו מעבודתן. פטר ירד מסוסו, הסיר את כובעו וסיפר לאם את מה שגילינו. הילדה פרצה בבכי. כנראה שהבשורה שהבאנו ובכייה של הילדה הביאו את אנה לקצה כוחותיה, והיא החלה להתייפח. לבי כמעט נשבר. הפצרתי באנה לבטוח באל ולא לאבד תקווה, מחזק את טענתי בעובדות ומסקנות, ודומה שהדבר הרגיע אותה.

כעבור שעה קלה הגענו לכפר עם שתי הנשים, ודיווחנו את ממצאינו לראש הכפר. שעה שפרקנו את הסוסים ושאר אנשי הכפר עסקו בחיזוקים אחרונים של הבקתות בעקבות הסופה, אחת הילדות הסבה את תשומת לבנו לכלבים שנובחים על בהמה יוצאת דופן המשוטטת בין הבתים. כולנו התאספנו לראות את הברייה המשונה: סוס, בכך אין ספק, אבל נדמה שהוא כווץ לכדי שני שלישים מגודלו האמיתי. שריריו היו חזקים להפליא, ועל פי הקלות בה התמסר לזה שניגש אליו בוודאי שימש בני אדם עד לאחרונה. שמחנו כולם על התוספת המוזרה והחדשה לעדרינו, הנערים החליפו הלצות. אבל אז הגיע גרגלי הזקן ואמר "טפשים, על מה תשמחו? ארור היום בו הופיע הסוס הזה במקומותינו! הרי זה סוס של מונגולים!". דממה תפסה את מקומם של הדיבורים והצחוק.

באותו ערב התקבצו כל הגברים בכנסיה על מנת להחליט על צעדינו הבאים. לפני כן יצא שליח אל הרוזן כדי לדווח לו על הארועים האחרונים ולבקש עזרה במידה שתדרש. האסיפה נמשכה שעות ארוכות, ונשמעו בה דעות רבות. מדי שעה יצא אחד מאיתנו להחליף את זה ששמר בקור, וזה האחרון התכבד בקערת מרק והצטרף לדיון. הועלו רעיונות רבים, החל בהמשך החיפושים וכלה בעקירת הכפר כולו ומעבר מערבה, הרחק ככל שניתן. מילותיו של גרגלי הדהדו בראשי. "מונגולים". מצאתי נחמה פורתה בכך שגם אם נשבה יאנוש על ידי הלוחמים האכזריים ועובדי האלילים, עדיפים אלו על השודדים הארורים חסרי העכבות. האסיפה נמשכה, אבל ההכרעה לא היתה קלה; אף טיעון לא היה משכנע מספיק ביחס לאחרים, והדיון נמשך אל תוך הלילה. עד שראש הכפר אמר שיודיע על החלטתו בעוד יומיים, לאחר שישקול את כל הטיעונים והשליח יחזור ובפיו דברו של הרוזן. בינתיים יימשכו החיפושים.

ביום שלמחרת, מלבד שני הצמדים שיצאו לסריקות, המשכנו כל השאר בשגרת חיינו. היה נדמה שמשהו מהנעשה דבק בחיות המשק. החמורים נערו יותר מהרגיל, הכלבים לא הציקו לתרנגולות. המשכנו להתפלל ולקוות לטוב, אך ככל שעברו השעות נפלה רוחנו. לפנות ערב שבו המחפשים בידיים ריקות ושפתיהם חתומות. עד סופו של היום דומה שלא היה אחד מבני הכפר שלא הגה את המילה הזו על שפתיו, "מונגולים"; מן הסתם רובנו עשינו זאת בפעם הראשונה. בלילה נשמעו בכיותיהם של ילדים בכל הכפר.

השליח חזר וסיפר לנו שהרוזן קיבל את הידיעות במלוא הרצינות. הוא קבע שהבעיה אינה של כפרנו בלבד, אלא של כל הפלך, ולמעשה של כל המגיארים. בבוקר חזרתו של השליח יצא גם הרוזן, בדרכו אל המלך בכבודו ובעצמו. בימים הקרובים תגיע חוליית לוחמים להגן על הכפר ולאמן את כל הגברים מעל גיל 14 בלוחמה. נצטרך להיערך לחורף קר וארוך.

למחרת העירה אותי אשתי למשמע צעקות בחוץ. לבשנו מעילים ויצאנו מהבקתה. מבעד לערפל הסמיך ניתן היה לראות שהשמש כבר יצאה במזרח. בינתיים השתתקו הצעקות. קבוצת גברים התקבצה בקצה ההכפר, הצטרפתי אליהם. השומר ראה אדם מתקרב בדמדומי הבוקר, ולאחר שלא נענה לאזהרותיו ירה בו חץ והרגו. זה היה יאנוש.