חייגו: 03-6919680
מידע נוסף והרשמה
ליצירת קשר אנא מלאו את הטופס
הבא או חייגו 03-6919680
עיוות | מאת עודי צור
(מרצה - חיים לפיד)

אני מעוות. אם ראיתם את הסרט "איש הפיל" בוודאי אתם מבינים על מה אני מדבר, רק שאני מעוות הרבה יותר. וזה לא שאני מנסה לעשות תחרות עם "איש הפיל", כבודו של העיוות שלו במקומו מונח, אבל אני מעוות בכל הגוף. אין כמעט עצם אחת בגופי שמתחברת בצורה נכונה לעצם השכנה לה. נולדתי ככה, ומאז שאני קטן הוריי לקחו אותי לרופאים רבים כדי לנסות לתקן אותי. תמיד הרגשתי עד כמה לא נעים להם להסתובב איתי ברחובות. הם תמיד העדיפו שאני אהיה סגור בתוך החדר שלי, שאף אחד לא יראה איזה יצור יצא מהם. לכן הם סיפקו לי כל ספר, או משחק, שרציתי ובלבד שאשאר בחדר ולא אבקש לטייל איתם בפארק, או ללכת לסרט. הם לא יכלו לסבול את המבטים. לי דווקא המבטים לא הפריעו, אצלי בראש כולם היו מעוותים ורק אני הייתי נורמאלי למראה.
בעקבות המאמצים הרבים שהורי השקיעו על מנת לשפר את המראה שלי, היו מופיעים בביתנו רופאים רבים. כל מיני מנתחים שהיו שומעים על העיוות שלי ומציעים לנתח אותי כדי שאני אראה בסדר. אחרי כל ניתוח הייתי נעמד וכולם היו מתבוננים בי. המנתח תמיד היה מאושר, נדהם מהשיפור הרב ומסביר בפרוטרוט את כל תהליך הניתוח והתיקונים שהוא עשה, ואילו הורי היו מחייכים ומתפעלים בנימוס מדבריו, אבל אני הייתי מרגיש שהם אינם מרוצים. בשבילם תמיד נשארתי ואשאר אדם מעוות.

בשנות העשרים בחיי, לאחר עשרות ניתוחים ששיפרו רק במעט את המראה החיצוני שלי, גילו הרופאים שגם כל חלקי הפנימיים מעוותים. התברר שראותי ממוקמות בכלל באזור הבטן, כליה אחת נמצאת איפה שהיה אמור להיות ליבי. הוא עצמו עבר לגור בחלק הימני של החזה והיה גדול מהרגיל. המעי הגס התפרש כמעט בכל הגוף, ובכלל, מדובר בבלגאן שלם. אני חושב שאין צורך לספר לכם כמה אושר גרמה התגלית לרופאים. מיד הם הזמינו רופאים נוספים בכל רחבי הארץ בכדי לצפות בפלא. כל פעם שהייתה מגיעה קבוצת רופאים היו מרדימים אותי, מכניסים אותי לחדר הניתוח ופותחים את התפרים מהניתוח הקודם. היו פותחים את כל חלל הבטן שלי לרווחה רק כדי להביט על איברי המוזרים. אם הייתי מביע אי שביעות רצון מיחסם אל גופי היו הרופאים נפגעים מכך וטוענים שאני כפוי טובה. שהרי שנים הם טיפלו בי ללא כל תשלום ובבית החולים הם נותנים לי חדר פרטי ולא שמים אותי בחדר עם שאר החולים ואפילו המזון שלי מגיע מחדר האוכל של הרופאים עצמם ולא מחדר האוכל הרגיל. בקיצור, אני מקבל טיפול שכל חולה אחר היה משתוקק לקבל ועוד יש לי תלונות. הורי תמיד היו מצדדים בהם ומעירים לי שדרך התנהגותי לא מנומסת.

למרות שמעולם לא ראיתי את הניתוחים עצמם, תמיד חלמתי עליהם. בחלומות שלי ראיתי את חלל הבטן שלי פתוח, תולעים גדולות ושחורות זוחלות לי בפנים וכל חלקי גופי צבועים בצבע אדום עז, עד שכל חלל הבטן נראה כמו להבה גדולה. האמת היא שדי שמחתי שהם כבר לא התייחסו יותר לעיוות החיצוני שלי וכל מה שעניינן אותם זה ענייני הפנימיים.
לאחר מספר ניתוחים הגיעו הרופאים למסקנה שטוב יעשו את ייתפרו לי ריצ'רץ' לאורך כל הבטן והחזה. טענתם הייתה שהדבר יקל את כל פעולת הניתוח על מנת להראות אותי לרופאים אחרים. הרופאים הסבירו להורי כמה הגיוני הרעיון ואיך הדבר ישפר את חיי ללא הכר וכמובן, גם את שלהם. את דעתי לא שאלו. רק טענו שיש צורך בכך מאחר והתפרים מזדהמים כל הזמן ועוד כל מיני סיבות שהם הצליחו להמציא באותו הרגע. אני חייב לציין שהרוכסן שחיברו לי בבטן אכן פעל לטובתי והניתוחים נעשו קצרים יותר ואפילו לא הייתי צריך להתאושש לאחר כל ניתוח, מאחר ולא היה צורך יותר בהרדמה מלאה והסתפקתי בחומרים מטשטשים בלבד. לאחר שבמשך שנה התבוננו בחלל הבטן שלי מיטב הרופאים בארץ ורופאים רבים מחו"ל שהגיעו במיוחד לשם כך, התחילו להציג אותי לסטודנטים לרפואה מהאוניברסיטות המקומיות בלבד. לא נפגעתי מכך שכן ידעתי שתהילתי קצרה. למען האמת, קיוויתי שיום אחד לא ירצו לראות אותי בכלל.

לאחר אחד המופעים שלי פגשתי בחורה. היא הייתה סטודנטית לרפואה והיא ראתה אותי בניתוח. הדבר הראשון שחשבתי עליו כשראיתי אותה זה שהיא נורמאלית לגמרי, בלי עיוות, בלי שריטה, כלום. הדבר הפריע לי בהתחלה, כי כבר הייתי רגיל לעצמי, שכן הייתי איתי כל הזמן ואצלי הכול מעוות. לאחר שיצאנו כמה שבועות, עברנו לגור ביחד. זו לא הייתה אהבה, אני יודע, אבל בשבילי זה היה הכול. ואז, לילה אחד משהו דגדג לי בבטן. התעוררתי וראיתי אותה מנסה לפתוח לי את הריצ'רץ'. כשהיא ראתה שהתעוררתי, היא נבהלה מאוד. היא קמה בכותונת הלילה שלה, אספה את התיק ויצאה מהבית עוד לפני שהספקתי להגיד לה שזה בסדר, וחוץ מזה שזה קצת כואב שפותחים לי את הריצ'רץ', ממש לא אכפת לי וגם לא אכפת לי אם זו הסיבה שהיא רוצה להיות איתי. מאז לא ראיתי אותה ולא יכולתי להגיד לה את כל זה. עכשיו, לאחר שכבר מזמן הרופאים איבדו בי עניין, הריצ'רץ' כבר חלוד ואי אפשר לפתוח אותו יותר.