חייגו: 03-6919680
מידע נוסף והרשמה
ליצירת קשר אנא מלאו את הטופס
הבא או חייגו 03-6919680
ווליום | מאת ליאת חנס
(מרצה – אלכס אפשיין)

באיזשהו שלב נרדמתי. כשהתעוררתי הייתי בשדה גדול שהשתרע עד קו האופק. השדה היה ירוק ולא רחוק ממני עמד איש מזוקן וניגן על גיטרה.
ליד המדרגות ישבו כמה מבוגרים במעגל גדול וניהלו שיחה קוצפת, מישהו מהם עמד ודיבר בעיקר עם הידיים. באמצע המעגל היה כדור גדול שהחליף צבעים. התקרבתי אליהם לאט ונעמדתי בשקט מאחוריהם. היה ריח עדין של זיעה שהרוח טשטשה. אחד מהם פנה אלי ואמר משהו על עולם ועוף. אמרתי לו שאני לא שומע כלום. חירש בשתי האוזניים. חייכתי עם צד ימין של הפנים, ככה שירגיש בנוח. הוא הציע לי להצטרף אליהם והצביע על כסא פנוי.
מולי ישבה בחורה. היא נראתה מעורבת למדי בכל מה שקורה. מפעם לפעם פעם צעקה להם הוראות. היא פנתה אלי, אבל לא הצלחתי להבין מה היא אומרת. היו לה פנים מאד יפות ועדינות אבל לא היו לה ידיים. המשכתי לשבת קפוא במקום ורק אצבעות יד ימין ממשיכות לתופף על הברך שלי.
היא מנסה להתקרב אלי וזה קצת קשה לה לבד, עם הכסא, אבל היא לא רוצה שאעזור לה. בקפיצות קטנות היא מגיעה מולי.
אני מסתכל לה על השפתיים כמו בצילום קלוז אפ. הן זזות ממש לאט וכל כמה מילים היא מצמידה אותן לכמה שניות. השפה התחתונה עבה וקצת בולטת החוצה. היא בולעת את הרוק.

אני... מאד נמשכת אליך, היא אומרת לאט, עם חיוך.
אני משתעל ושומע אותה צוחקת.
בבוקר, השעון שלה העיר אותנו. תמיד בשבתות היא שוכחת לכבות אותו. היא קמה לשירותים וחזרה אחרי כמה דקות. ניסיתי להיזכר אם היא במחזור. היא חזרה למיטה, מתהפכת מצד לצד, מתוסכלת מזה שהלכה לה לאיבוד התנוחה הנוחה.
אני מסתכל על החוליות של הגב שלה, בולטות החוצה דרך החולצה.
עד גיל 24 שמעתי הכול. זה אומר שאני עדיין זוכר איך זה נשמע סתם ללכת ברחוב. הצליל של אוטובוס עוצר בתחנה, משפטים קטועים של אנשים בשיחת טלפון תוך כדי הליכה. זה קצת כמו לראות סרט בשחור לבן. הכול קורה, הכול כרגיל, אבל משהו כל כך חסר. כשמעיין צוחקת, העיניים שלה מתכווצות והנחיריים קצת זזות. יש לה צחוק מתגלגל עם חריקות קטנות שבהן היא לוקחת אויר.

היה ריב גדול בשבת, כמעט כמו בכל סוף שבוע.
מעיין אומרת שאני לא מתאמץ מספיק. שאני מזניח את הקישורים החברתיים שלי.
תתאמץ, היא אומרת עם הרבה רוק בפה, תנסה יותר. אתה לא פוצה פה כל הערב, כל כך עסוק בעצמך—היא נועלת את הלסת חזק ומשחררת—בטח שתאבד עניין בשיחה. משחק עם השלט בזמן שכולנו בסלון מדברים, מעביר בלי הפסקה בין כל הערוצים ולבסוף, אתה נרדם.
העניים שלה מרצדות והיא מדברת בלהט, איך אתה רוצה שימשיכו לבלות איתנו? תגיד לי, מה אני אמורה לעשות?
אני שותק, למרות שאני יודע שהיא מחכה שאגיד משהו, אבל המלים הפכו לאוויר ואני מוציא אותן דרך האף.
היא מניחה באחת את ידה על שלי- ותפסיק כבר לתופף עם האצבעות!
היא קמה בכבדות ונעמדת מולי. אני יוצאת, היא אומרת ומרימה את המפתחות מהשולחן. אני בוהה לרגע בהשתקפות שלי בטלוויזיה ומיד מדליק אותה. אני מגביר את הווליום עד הסוף ומעביר ערוצים. אם מעבירים מספיק מהר זה נראה כאילו הטלוויזיה ממצמצת.